שאטונף דו פאפ – אזור יין עם היסטוריה

תקציר: הגשמתי חלום. הפוסט הזה ארוך וסוקר את כל ההיסטוריה של האזור ואת הקשר שלו ליין, אז מי שכבר יודע או שסתם אין לו חשק לקרוא פוסט ארוך - יכול לגלול למטה ולעבור ישר למסקנות ולתמונות. מי שיש לו קצת זמן וחשק להעמיק - מוזמן למזוג לו כוס יין, להתרווח בנחת ולקרוא השם הזה, שאטונף דו פאפ, מתגלגל לי על הלשון כבר כמה וכמה שנים. קודם כל – השם עצמו, סקסי כזה, מתגלגל על הלשון עם המשמעות החצי-מסתורית שלו: טירתו החדשה של האפיפיור, זאת שגורמת לך לרצות לדעת באיזה אפיפיור מדובר, למה הטירה שלו כל כך חשובה ואיך כל זה, לעזאזל, קשור ליין. אז.. שנתחיל?

קצת על שאטונף:

מיקום: דרום-מזרח צרפת, דרום עמק הרון. אזור יין AOC, האפלסיון המוכר ביותר באזור. הכרמים משתרעים על פני 32,000 דונם מסביב לכפר באותו שם ממש ומיוצרים בו מעל 110,000 הקטוליטר של יין 11,000,000 ליטר) בשנה. באזור מתגוררים כ-3,000 איש בלבד, רובם ככולם עוסקים בתחום היין.

למה שאטונף דו-פאפ?

משמעות השם היא, כאמור, "טירתו החדשה של האפיפיור". ואכן, בשנת 1308, האפיפיור קלמנס החמישי העביר את משכנו לעיר אביניון ואז נבנה לו בית קיט על הגבעה שליד - היא המקום עליו אנחנו מדברים. בית הקיט הזה הוא הטירה שמסמלת עד היום את האזור. קלמנס החמישי ואלה שבאו אחריו אהבו מאוד את יינות בורגון, ובד בבד עם זה שניסו לקדם את מעמדם של יינות אלה, הם גם נטעו כרמים רבים, בעיקר 10-5 קילומטרים מאביניון וליד גדות נהר הרון. האפיפיור שירש את קלמנס ה-5, יוחנן ה-22, אהב אמנם מאוד את יינות בורגון, אבל אהב גם לשתות יינות שהופקו מהכרמים שסביב אביניון. והוא לא רק שתה את היינות האלה, הוא גם דאג לטיפוח הגפנים באזור וכתוצאה - לשדרוג איכות היינות שהופקו מהם. בתקופתו יינות אלה זכו לכינוי "וין דו פאפ" = יין האפיפיור, בהמשך כונו Châteauneuf-du-Pape-Calcernier – יינות שנדמה שהיו קלים יותר מאלה שאנחנו מכירים כיום, ובהמשך הוחלף השם לשאטונף דו פאפ. בשנת 1866 הכתה באזור הפילוקסרה שהביאה לעקירה של כרמים רבים מאוד, והצליחו למגר אותה רק ב-1890, באמצעות הרכבת כנות גפנים על גבי שורשי גפנים אמריקאיות, שהיו עמידים לפילוקסרה. הזן ששרד הכי טוב באזור היה הגרנאש, ולכן הוא הזן המוביל ביינות האזור עד היום, ולצדו 12 זנים נוספים.

האפלסיון

בשנת 1923 הוכרז אזור שאטונף דו פאפ כאזור יין מבוקר (AOC) ובעצם היה לאפלסיון הראשון בצרפת. חוקי האפלסיון השתנו במקצת עם השנים, ואם בתחילת הדרך מותר היה לגדל בו 10 זני ענבים, הרי שהיום מותר לגדל 13. מי שתיקן את התקנות האלה, שכללו גם הגדרה מדויקת של כמות האלכוהול המינימלית ביינות (12.5%, אם תהיתם, אם כי היום רוב היינות באזור הם עם הרבה-הרבה יותר) ואיסור לגדל כרמים על אדמה שאינה יבשה דיה כדי לגדל עליה קורנית או אזוב, היה הברון פייר לה רואה משאטו פורטיה.

הטרואר - אקלים וגיאוגרפיה

המאפיין העיקרי של הטרואר של שאטונף די-פאפ הוא חלוקי האבן, ה- galets המפורסמים. אלה הם סלעים שעשויים מחלמיש ומשרידי קרחונים מהרי האלפים אשר נהר הרון ליטש לאורך השנים. חלוקי הנחל אוגרים את חום השמש במהלך היום ופולטים אותו בלילה, מה שמסייע מאוד להבשלת הענבים. בנוסף לחלוקי נחל מאופיין הטרואר גם באדמה חולית ובאדמת חימר, והתוצאה היא כמובן ענבים בעלי טעמים מגוונים. בנוסף לקרקע חשוב להזכיר גם את המיסטרל – הרוח החזקה שנושבת מאזור מפרץ ביסקאיה בצרפת, בחוף האטלנטי, אל מפרץ ליון, שבצפון חוף הים התיכון. הרוח מגיעה למהירויות של 66–80 קמ"ש, ואף למעלה מכך. גם רוח זאת מיטיבה עם חלק גדול מהכרמים, ומסייעת להפקת ענבים איכותיים.

סוגי הענבים המותרים לגידול בשאטונף דו פאפ

זני הענבים המותרים לגידול באפלסיון שאטונף דו-פאפ הם:

לבנים: בורבולנק, קלרט בלאנש, קלרט רוז', גראנש בלאן, גראנש גרי, פיקארדאן, פיקפול בלאן, פיקפול גרי ורוסאן. יין לבן הוא התוצר הנמוך של שאטונף. למעשה רק 7%-5% מיינות האזור הם לבנים, רובם יינות זניים או בלנדים של גרנאש בלאן ורוסאן, עם או בלי תוספות של שאר הזנים. הכל בהתאם לשנה ולהחלטת היינן.

אדומים: גראנש נואר, סירה, מורבדר, סנסו, קונואז, מוסקרדן, פיקפול נואר, טרה נואר וואקארז.

באזור המיוחד הזה אין ענבים עיקריים וענבים משניים, כך שכל הענבים שווים ב"מעמדם". משמעות הדבר היא שבתיאוריה אפשר להפיק מכל אחד מ-13 הזנים המורשים לגידול יין זני, אבל בפועל יינות שאטונף די-פאפ האדומים הם בדרך כלל בלנדים שהזן השולט בהם הוא הגרנאש ולאחריו המורברדר והסירה (לא בהכרח בסדר הזה) שמוסיפים לו צבע, ארומות, גוף ואלגנטיות. אגב, השאטו היחיד באזור שמקפיד להפיק את יינותיו מכל הזנים המותרים לגידול או לפחות כמעט בכולם הוא שאטו די בוקסטל.

את הבקבוקים של שאטונף דו פאפ תוכלו לזהות על פי הבקבוק שלהם: כהה מאוד ומקושט בעיטור המלכותי של האפיפיורות או במוטיבים אחרים של הכס הקדוש, כמו המפתחות המוצלבים. בעבר היה להם בקבוק עקום, שהיום עדיין מיוצר בשם la fiole do Pape. קנינו את הבקבוק למזכרת, ואז אמרו לנו שהיין בתוכו לא משהו, בלשון המעטה. מקווה שנחיה ונראה..

יינות שאטונף דו פאפ עצמם הם יינות עם נוכחות חזקה, אדמתיים ובעיקר - טעימים מאוד. הטענה היא שאת יינות שאטונף כדאי לשתות או כשהם צעירים מאוד (עד שנתיים מהבציר), או כשהם מבוגרים מאוד. ממה שטעמתי עד כה - תיאור מדויק, אם כי כמובן וכמו תמיד, זה תלוי ביקב ובחומר הגלם.

אז אחרי הסקירה חייבת לספר – ביקור בשאטונף דו פאפ היה חלום בשבילי. השם הילך עליי קסם, עפתי בדמיון אל טירות יפהפיות בלב כרמים ושדות וטעמם הנהדר של רוב יינות האזור ששתיתי התגלגל בפי ונחרט כטעם שאני אוהבת במיוחד.

אחרי ביקור באזור המסקנות שלי הן: האזור מופלא, באמת. כיף לטייל ברחובות הכפר הקטן הזה ולראות את כל השאטואים והדומיינים, להיכנס ולהכיר את העשייה ולנשום את האוויר הנקי. הביקור ברוב היקבים היה מצוין, טעמנו לא מעט, הכרנו אנשים טובים, ושתינו לא מעט יינות, שחלקם הגדול היו טובים. אבל – איך אומרים? בחלום זה תמיד יותר טוב. אמנם טעמתי לא מעט יינות טובים, ואמנם נפגשתי עם היין מהסדרה נפלאה Drops of God שראיתי במטוס בדרך לשם, אבל בפועל רבים מהיינות היו לי בומבסטיים מדיי. אולי כי השתנה לי הטעם במשך שנים, אולי כי 15.5%-14.5% אלכוהול זה לא דבר שהולך ברגל (שתינו יין אחד גם של 16.5%!!), אולי כי אני מעדיפה בהרבה סירה על גרנאש, וכנראה בגלל שלושת אלה יחד. דווקא את היינות הלבנים שטעמנו אהבתי יותר - הם מאוד מיוחדים בעיניי. עם טעם מעושן כזה שאני אוהבת מאוד. שמחה מאוד שביקרנו שם, שהכרנו לעומק ושהגשמתי חלום, ושעכשיו הטעם האישי שלי ביין מדויק לי יותר. תודה לאיש שאיתי שהגשים לי חלום ועבר איתי מסע, תודה שזכיתי. זה לגמרי לא מובן מאליו. לחיים!